אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי להבטיח שנספק לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר באתר שלנו. המשך גלישתך באתר תהווה אישור והסכמה לכך
אנחנו אוהבים לתכנן טיולים סביב אוכל, וטוקיו הייתה הזדמנות מצוינת לעשות בדיוק את זה. במרץ 2024 נסענו לשמונה ימים בעיר, עם רשימה של מסעדות שרצינו לנסות, שני טיולי יום מחוץ לעיר והרבה זמן להסתובב בין השכונות. אכלנו סושי, ראמן ובשר יפני, אבל גם פיצה ואוכל איטלקי שהתבררו כחלק מהארוחות הטובות בטיול. זה המסלול שלנו, כולל המקומות שהיינו חוזרים אליהם וכמה שפחות התלהבנו מהם.
נחתנו בנריטה בטיסה ישירה של אל על, ומשם המשכנו ברכבת לטוקיו. כדאי להביא בחשבון את זמן ההגעה משדה התעופה למלון: נריטה מרוחק מהעיר, ואם יש אפשרות לבחור בין שדות התעופה, האנדה קרוב יותר. אחר הצהריים הגענו למלון, עשינו צ׳ק אין ויצאנו לסיבוב בשינג׳וקו.
שינג׳וקו היא התחלה מוצלחת לביקור בטוקיו. שלטי ענק, רחובות מלאים באנשים, חנויות, ברים ומסעדות בכל כיוון. אפשר למצוא כאן ארוחה פשוטה, מסעדת גורמה, קינוח או מקום לשתות בו, והכול במרחק הליכה. השכונה כל כך גדולה ומלאה באפשרויות, שהיא מרגישה כמעט כמו עיר בפני עצמה.
לארוחת הערב נסענו לשיבויה, למסעדת Hakushu Teppanyaki. זו מסעדה קטנה ומשפחתית, שיושבים בה מול משטח הצלייה ורואים את הבשר מוכן ממש מול העיניים. הגענו בשביל הוואגיו ולא התאכזבנו. מבחינתנו זו הייתה תמורה טובה למחיר, במיוחד ביחס לאיכות הבשר. אם מתלבטים בין הסינטה לפילה, אנחנו אהבנו יותר את הפילה, שהיה רך ועסיסי במיוחד.
חזרנו לשיבויה בבוקר, הפעם כדי להסתובב בין החנויות ולהכיר את האזור באור יום. אחרי הערב העמוס בשינג׳וקו, הבוקר כאן הרגיש רגוע יותר. עלינו גם לתצפית Shibuya Sky, שנמצאת בראש בניין Scramble Square, ליד התחנה. מלמעלה אפשר להבין טוב יותר את הגודל של טוקיו ולראות עד כמה הבנייה נמשכת לכל כיוון.
לצהריים נכנסנו ל- Uobei, מסעדת סושי שבה מזמינים דרך מסך והמנות מגיעות אל השולחן על מסילה. זו דרך כיפית לנסות כמה סוגים של סושי, להזמין עוד ממה שאוהבים ולאכול בקצב שלכם. מבין המקומות הפשוטים יותר שאכלנו בהם בטיול, זה אחד שאנחנו בהחלט ממליצים עליו.
בהמשך ביקרנו במוזיאון מורי לאמנות ברופונגי. התערוכה שראינו פחות דיברה אלינו, ולכן מבחינתנו זו לא הייתה עצירת חובה.
משם המשכנו ל- Agave, בר שמתמחה בטקילה ובמזקל. הקוקטיילים היו טעימים, אבל בשעה המוקדמת שבה הגענו האווירה הייתה מעט מנומנמת.
את היום סיימנו ב- Shodai באביסו, עם אחת המנות היותר מיוחדות שאכלנו: אודון בקארי שמכוסה בקציפה לבנה של תפוחי אדמה. בהתחלה כמעט לא רואים את האטריות שמתחת, אבל השילוב של הקציפה העדינה והקארי עובד מצוין. מבחינתנו זו מנה ששווה להגיע בשבילה.
ביום השלישי יצאנו לקוואגוצ׳יקו, עיירה ליד האגם שנושא את אותו השם, למרגלות הר פוג׳י. כדאי להזמין את הנסיעה מראש ולבדוק את תחזית מזג האוויר, כי הראות משנה מאוד את החוויה. ביום בהיר ההר בולט מעל האגם והעיירה, אבל גם הזמנה מראש לא מבטיחה שפוג׳י יתגלה מבין העננים. לנו התמזל המזל וראינו אותו היטב, עם הפסגה המושלגת.
התניידנו באזור באוטובוס ועלינו ברכבל לתצפית על האגם וההר. בהמשך הגענו ל- Natural Living Center, שבסביבתו גן ושבילי הליכה לצד המים. גם כאן הנוף של פוג׳י היה הסיבה העיקרית לעצור. ביקרנו גם במוזיאון האמנות של קוואגוצ׳יקו, שבו ראינו תערוכה של תמונות ההר. זה היה יום מוצלח מאוד מחוץ לעיר, וכדאי להקדיש לו יום שלם.
חזרנו לטוקיו באוטובוס ולארוחת הערב הלכנו ל־Teppan Baby. כאן אכלנו אוקונומיאקי בסגנון הירושימה: שכבות של בלילה, כרוב, אטריות ותוספות, שנצלות יחד על פלטה חמה. אחרי יום של נסיעות והליכות, זו הייתה ארוחה משביעה ומתאימה במיוחד.
גם את היום הבא הקדשנו לטיול מחוץ לטוקיו, הפעם לקמקורה, במרחק של כשעה נסיעה ברכבת, בהתאם לנקודת היציאה. אהבנו מאוד את העיר הזו. המקדשים, הגנים והשבילים בין העצים נותנים לה אווירה אחרת, וכדאי להשאיר זמן להסתובב בה בנחת.
במהלך היום ביקרנו במקדש Engakuji, במתחם Tsurugaoka Hachimangu ובמקדש Hasedera, ועצרנו גם בחורשת הבמבוק. לכל אחד מהמקומות אופי משלו, כך שהיום לא הרגיש כמו רצף של ביקורים דומים. הגענו גם לבודהה הגדול במקדש Kotoku-in, אחד האתרים המוכרים בעיר, והסתובבנו ברחוב Komachi, שבו חנויות קטנות ומקומות לעצור לאכול.
קמקורה הייתה אחת היציאות המוצלחות שלנו מטוקיו, ואנחנו בהחלט ממליצים לשלב אותה אם יש מספיק ימים בעיר. בערב חזרנו לארוחת סושי ב- Ikina Sushi Dokoro Abe Aoyama, שגם היא נכנסה לרשימת המקומות שהיינו שמחים לחזור אליהם.
את הבוקר פתחנו ב- A Happy Pancake, עם הפנקייקים היפניים הגבוהים והרכים. משם נסענו לפארק Shioiri בתקווה לראות פריחת דובדבן. הגענו לטוקיו קצת מוקדם ביחס לשיא הפריחה של אותה שנה, אבל כאן כבר מצאנו עצים פורחים. זו הייתה הזדמנות ליהנות מהפריחה גם בלי לתזמן את כל הטיול סביבה.
בהמשך עצרנו לקוקטייל ב- Leaf Bar. המקום היה נחמד, אבל המחירים הרגישו לנו גבוהים ביחס לחוויה. בסביבות חמש הגענו ל- Pizza Studio Tamaki. גם בטיול שמתמקד באוכל יפני שווה להשאיר מקום לפיצה טובה, וזו הייתה אחת העצירות שרצינו לנסות בטוקיו.
משם המשכנו ל- teamLab Borderless. מסתובבים בין חללים עם הקרנות, מראות ואור, והעבודות משתנות ומתפשטות בין החדרים. נהנינו מאוד מהביקור. כדאי לתת לעצמכם זמן לשוטט, לחזור לחלל שכבר הייתם בו ולראות מה השתנה, במקום למהר מחדר לחדר.
את הערב סיימנו ב- Tosage, מסעדה איטלקית עם תפריט טעימות. האווירה הייתה אינטימית והרגישה לנו מקומית יותר מזו שבחלק מהמקומות המוכרים לתיירים. זו הייתה הארוחה הטובה ביותר שלנו בטיול, ודווקא היא הייתה איטלקית. למי שאוהב ארוחות טעימות ורוצה להקדיש ערב למסעדה מיוחדת, זה המקום שהכי היינו ממליצים לבדוק.
התחלנו את היום בסיבוב בשינג׳וקו והמשכנו למקדש מייג׳י ולפארק יויוגי. יום ראשון הוא זמן מוצלח להגיע לאזור: בפארק יש קבוצות חברים, פיקניקים והרבה אנשים שמבלים בחוץ. אחרי כמה ימים עמוסים במסעדות ובאתרים, נהנינו פשוט ללכת ולראות את העיר ביום חופש.
לארוחה עצרנו ב- Gyukatsu Motomura. מגישים כאן נתח בקר בציפוי פריך, חתוך לפרוסות, ולצדו אבן חמה שעליה אפשר לצלות כל חתיכה עוד קצת לפי מידת העשייה שאוהבים. זו ארוחה טעימה, והאפשרות לסיים את הצלייה בעצמנו הוסיפה לחוויה.
המשכנו להרג׳וקו, שבסוף השבוע מלאה בצעירים, חנויות ולבוש צבעוני ויצירתי. אחר כך אכלנו ב- Hikiniku to Come, שמתמחה בקציצות בקר יפניות צלויות, שמוגשות עם אורז ותוספות. זה מקום שמתרכז במנה אחת ובאופן ההכנה שלה, וכיף לשבת ולראות את הקציצות נצלות. את היום סיימנו בקוקטיילים ב- Bar BenFiddich בשינג׳וקו.
בבוקר הגענו לאסאקוסה לסיור קארטינג ברחובות. זו הייתה חוויה משעשעת ודרך קצת אחרת לראות את העיר. אם רוצים לשלב אותה בטיול, חשוב לבדוק מראש מול המפעיל אילו רישיונות ומסמכים צריך להביא. אחרי הסיור ביקרנו במקדש סנסו-ג׳י והסתובבנו בסביבה.
משם המשכנו ליאנאקה. האזור שקט יותר, עם רחובות קטנים וקצב נעים, אבל בהשוואה למקומות האחרים שביקרנו בהם הוא פחות עניין אותנו. אם הזמן מוגבל, זו לא הייתה הבחירה הראשונה שלנו. המשכנו ברגל דרך אואנו לכיוון אקיהברה, עם חנויות האלקטרוניקה, המשחקים והאנימה, ובדרך עצרנו לאכול סושי ב-Sushiro.
לארוחת הערב בחרנו שוב באוכל איטלקי, הפעם במסעדת Bottega, שמופיעה במדריך מישלן. אחרי כמה ימים בעיר כבר היה ברור לנו שכדאי להשאיר מקום גם למסעדות שאינן יפניות. חלק מהארוחות הזכורות ביותר שלנו בטוקיו הגיעו דווקא מהכיוון הזה.
את היום המלא האחרון פתחנו בשוק הדגים, עם טעימות של דגים ובשר בין הדוכנים. זה מסוג המקומות שכדאי להגיע אליהם רעבים, כדי שיהיה אפשר לנסות כמה דברים לאורך הסיבוב. משם המשכנו לגינזה, שגם בה האוכל היה חלק גדול מהתוכנית.
טעמנו קאטסו סנדו, כריך יפני של לחם חלב רך ובתוכו נתח פילה בציפוי פנקו פריך. בין עצירה אחת לשנייה נכנסנו לחנויות הדגל באזור, ובמיוחד ליוניקלו, שכדאי להקדיש לה זמן אם מתכננים קניות.
אכלנו גם ב- Ginza Kagari, שמתמחה בראמן עם מרק עוף עשיר. זו הייתה אחת מקערות הראמן שאהבנו בטיול, ואנחנו בהחלט ממליצים עליה. צריך רק להביא בחשבון שיכול להיות תור, ולא להגיע כשממהרים למקום הבא.
לקראת הערב עצרנו לקוקטייל ב- The SG Club. היה נחמד, אם כי מבחינתנו זו לא הייתה אחת התחנות הבולטות בטיול. את הערב האחרון סיימנו ב- Hard Rock Cafe, בהתאם למסורת שלנו בטיולים. אחרי כל המסעדות החדשות שניסינו, היה כיף לסיים גם במקום המוכר הזה.
לפני הטיסה נשאר לנו זמן לביקור בשינג׳וקו גיואן. זה גן גדול ויפה, עם מדשאות, עצים ושבילים שנעים ללכת בהם, והוא התאים מאוד לבוקר האחרון בעיר. אחרי שמונה ימים של שכונות, טיולי יום והרבה ארוחות, יצאנו מטוקיו עם כמה מסעדות שהיינו חוזרים אליהן בשמחה, ועוד רשימה ארוכה של מקומות שיחכו לפעם הבאה.