שמורת הסרנגטי 

בשמורה חיים עדרי גנו וזברות, ג‘ירפות, אנטילופות, אריות, נמרים, צבועים ומגוון עצום של ציפורים. 

מדי שנה, לקראת תחילת העונה היבשה, מתרחשת בסרנגטי אחת מהתופעות המרהיבות ביותר בעולם החי – "הנדידה השנתית גדולה". מעל שני מיליון גנו, זברות וצבאי תומסון נודדים במסלול מעגלי גדול בעקבות העשב המתחדש משמורת הסרנגטי בטנזניה אל שמורת המסאי מרה שבקניה, וחזרה. הצפייה במיליוני הפרטים היא מחזה מרהיב ומרעיש כאחד: קולות געייה של הגנו, צהלות הזברות וקולות הצבאים ממלאים את חלל האוויר, כשלעתים מצטרפים אליהם גם קולות הטורפים: שאגות האריה, צחקוקי הצבועים וקולותיהם של הנשרים הנלחמים על הטרף. 

שבט ההדזבה 

אחד משני השבטים אותנטיים ומסורתיים, האחרונים שנותרו באפריקה.  

כ 1000 איש נותרו משבט ההדזבה (שבט בושמנים). אנשי השבט חיים בסוכות  

שהם מקימים מזרדים ועשב בקיץ. בתקופה הגשומה, הם מוצאים מסתור מהגשמים במערות ובנבכי הסלע. 

כל קבוצה בשבט מונה 20-30 איש, החיים בקרבת עדרי חיו. הנשים מלקטות והגברים ציידים בעזרת חיצים מורעלים כבימי  

האדם הקדמון. שבט  

ההדזבה, מדבר בשפת קויסן, שפה המשלבת קליקים של עיצורים וציקצוקי לשון. 

שבט הדטוגה 

בני שבט הדטוגה הידועים כאויביהם המושבעים של שבט המסאי. לבושים כשלגופם גלימות אדומות. 

הנשים מצלקות  את עור פניהם בצורות סימטריות מסביב לעיניים ליופי ולבושות בגדי עור יפיפיים.