אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי להבטיח שנספק לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר באתר שלנו. המשך גלישתך באתר תהווה אישור והסכמה לכך
לאוס הינה מדינה אוטנטית ורב גונית שבה תמצאו נופים מהממים לצד מקדשים עתיקים, כפרים קטנים עם בתי עץ וקש שבחצרותיהם מסתובבים תרנגולים וחזירים, בלאוס תפגשו כפריים המתפרנסים משדות האורז הנפרשים לאורך המקונג, בני שבטים שניתן להבחין ביניהם דרך התלבושות המסורתיות שלהם, וקבוצות נזירים העוטים גלימות כתומות המתערבבים עם תושבי הערים והכפרים.
בלאוס תוכלו להתענג על שייט מרתק במי המקונג העובר לאורכה, וחשוב לא פחות, בלאוס כמו בשאר מדינות האיזור תוכלו ליהנות משלל פירות אקזוטיים הנמכרים בשווקים ובדוכנים, וכמובן מאוכל אסיאתי משובח המתבסס על אורז ועל איטריות בוריאציות שונות.
טיול בלאוס הינו חוויה יחודית למטייל שמחפש מקומות אוטנטיים ולו בגלל שרק בשנים האחרונות פתחה לאוס את שעריה לתיירות.
הטיול בלאוס מגוון וכולל בד"כ טרקים, שייט, רפטינג, ביקור במקדשים, ביקור בכפרים אצל בני השבטים השונים, ביקור בשווקים ססגוניים ואוטנטים שם תוכלו ללמוד על אורח חיי היום יום של האוכלוסייה עתיקות, מערות, מפלים ונופים מיוערים, ועוד .
לאוס שוכנת בדרום מזרח אסיה וגובלת עם מינאמר וסין מצפון, ויאטנם ממזרח, קמבודיה מדרום ותאילנד ממערב. שיטחה 236,000 קמ"ר. אוכלוסיית לאוס מונה 6.5 מיליון אנשים.
בירתה של לאוס היא וינטיאן. המשטר קומוניסטי.
לאורך המדינה באזור הגבול המערבי עם תאילנד זורם נהר המקונג שהינו עורק תחבורה משמעותי בלאוס לתובלה ולתחבורה וכיום גם לתיירות.
אזור המקונג ברובו חקלאי ובו מרוכזת רוב אוכלוסיית לאוס, הגידול העיקרי הוא אורז. רוב אזורי המדינה מכוסית ביערות עבותים.
קראו עוד על אתרים וערים בלאוס »
המטבע בלאוס הוא קיפ (KN)
בכל ארוחה לאית מככב האורז הדביק "Kao Nio", בדרך כלל מוגש האורז בתוך קופסת נצרים, את האורז טובלים במנות האחרות המאפיינות את המטבח בלאוס כגון מרקים, דגים, אצות, סלטים וכל מנה נוספת שמוגשת לשולחן. במטבח הלאי בדומה למטבחים באזור דרום מזרח אסיה תמצאו נודלס בשלל טעמים ותוספות.
בערים הגדולות תוכלו למצוא סנדביצים מבגטים צרפתיים נפלאים, שריד לשלטון הצרפתי באזור. למידע נוסף אודות המטבח הלאוטי »
ישראלים זקוקים לוויזה כדי לעשות טיול ללאוס. בנמל התעופה הבינלאומי וואטאי בויינטיאן, ובגשר הידידות הבינלאומי במעבר הגבול נונג קאי בין לאוס לתאילנד, ניתן לקבל ויזה התקפה ל-15 יום.
כמו כן אפשר להנפיק ויזה בשגרירויות ובקונסוליות של לאוס. קראו עוד »
בלאוס שלוש עונות - קרה, חמה וגשומה.
העונה הקרה היא בין נובמבר לפברואר והיא המומלצת ביותר לטיול בלאוס, העונה הקרה יבשה בד"כ, מזג האויר נעים בד"כ.
העונה החמה היא בין מרץ למאי ומאופיינת במזג אויר חם מאד למעט באיזור ההרים שם מזג האויר נעים.
חלק מנתיבי השייט נסגרים בתקופה החמה עקב מיים רדודים, העונה הגשומה היא בין יוני לאוקטובר, בתקופה הגשומה יורדים גשמי המונסון, לעיתים נסגרים כבישים עקב הצפות.
התרבות המסורתית בלאוס דומה מאד לתרבות בתאילנד. התושבים באזורי השפלה בלאוס הינם ממוצא משותף עם שבטים תאיים.
ניתן לזהות את הדימיון באומנויות כמו פיסול, מוסיקה, וריקוד.
המוסיקה העממית בלאוס מבוססת על החאן כמעין חליל, המוסיקה העממית מלווה בד"כ ריקוד מסורתי או הצגה עממית.
האמנות המסורתית היא דתית בד"כ כוללת עיצובם של מקדשים, סטופות ודמויות של בודהה בגילוף עץ או באריגה.
בין השנים 1964-1973, במהלך מלחמת וייטנאם, הפציצה ארצות הברית את לאוס במסגרת מבצעים שנועדו לפגוע בנתיבי האספקה של צפון וייטנאם, שעברו בחלקם דרך שטח לאוס. במשך 9 שנים הוטלו על המדינה יותר מ 2 מיליון טונות של פצצות, כמות עצומה ביחס לגודלה ולאוכלוסייתה.
למרבה הצער, חלק ניכר מהתחמושת לא התפוצץ ועד היום קיימים באזורים מסוימים אלפי פריטי תחמושת שלא התפוצצו (UXO). ארגונים בינלאומיים פועלים עד היום לאיתורם ולפינוים. באזורים התיירותיים אין בדרך כלל סכנה, אך באזורים כפריים מסוימים חשוב להישאר בשבילים המסומנים.
האורז הדביק (Sticky Rice) הוא הרבה יותר ממאכל, הוא חלק בלתי נפרד מהזהות הלאוטית. התנאים האקלימיים והחקלאיים של לאוס מתאימים במיוחד לגידול זני אורז דביק, והוא מהווה את בסיס התזונה של מרבית האוכלוסייה במשך מאות שנים.
האורז מאודה בסלסילות במבוק מיוחדות, מוגש בכל ארוחה, ונאכל בידיים. נהוג לגלגל ממנו כדור קטן, לטבול אותו במנה המרכזית ולאכול. עבור רבים מהלאוטים, ארוחה ללא אורז דביק אינה נחשבת לארוחה של ממש. קראו עוד על האוכל בלאוס »
בלאוס נהוג שילדים ובני נוער רבים מצטרפים למנזר לתקופה מסוימת, לעיתים למספר חודשים ולעיתים למספר שנים. עבור חלקם זוהי דרך לקבל חינוך, ללמוד אנגלית, לרכוש ידע דתי ולזכות במסגרת מסודרת.
גם משפחות אמידות שולחות לעיתים את ילדיהן למנזר, מתוך אמונה שהחיים בו מקנים משמעת, ענווה, כבוד לאחרים וערכים בודהיסטיים. רק חלק קטן מהנזירים נשאר במנזר לכל החיים, רובם חוזרים בהמשך ללימודים, לעבודה ולהקמת משפחה. קראו עוד אודות הנזירים בלאוס »
לאוס היא אחת המדינות השלוות ביותר בדרום־מזרח אסיה. התרבות המקומית מושפעת עמוקות מהבודהיזם, המדגיש סבלנות, הסתפקות במועט, איזון פנימי וקבלת המציאות.
לכך מצטרפים גם אורח חיים כפרי, כלכלה המבוססת במידה רבה על חקלאות, ומיעוט יחסי של תיעוש ועיור. התוצאה היא אווירה רגועה שבה איש אינו ממהר במיוחד, והלחץ המאפיין ערים גדולות במדינות אחרות כמעט ואינו מורגש. מטיילים רבים מספרים שלאחר כמה ימים בלאוס הם מוצאים את עצמם מאטים את הקצב ומתחברים לאווירה המקומית.
מעטים יודעים שלאוס מייצרת קפה איכותי הנחשב לאחד הטובים בדרום־מזרח אסיה. רוב גידולי הקפה נמצאים ברמת בולאבן שבדרום המדינה, בגובה של כ- 1000-1300 מטר מעל פני הים. הקרקע הגעשית, האקלים הקריר והגשמים המרובים יוצרים תנאים מצוינים לגידול פולי קפה.
בלאוס מגדלים בעיקר ערביקה ורובוסטה, ובשנים האחרונות גם זנים מיוחדים נוספים. חלק גדול מהקפה עדיין מיוצר בחוות משפחתיות קטנות, הממשיכות להשתמש בשיטות גידול, קטיף וקלייה מסורתיות. ביקור באחת מחוות הקפה מאפשר להכיר את תהליך הייצור ולטעום קפה טרי ואיכותי, שנחשב לאחת ההפתעות הקולינריות של המדינה.
למרות שלאוס מונה כ- 7.5 מיליון תושבים בלבד, חיים בה כמעט 50 קבוצות אתניות מוכרות, ולמעלה מ- 160 תתי קבוצות. לכל אחת מהן שפה, לבוש מסורתי, מנהגים, אמונות ואורח חיים משלה. בעוד שבני הלאו (Lao Loum) חיים בעיקר בעמקי הנהרות, קבוצות אחרות מתגוררות בכפרי ההרים שבצפון ובמזרח המדינה. במהלך טיול בלאוס ניתן לפגוש בני שבטים שונים, לבקר בכפרים מסורתיים ולהיחשף לאורח חיים שהשתנה מעט מאוד במשך דורות רבים. המפגש עם המגוון האתני הוא אחד המאפיינים המיוחדים של המדינה.
נהר המקונג הוא עורק החיים של לאוס. לאורך יותר מ- 1,800 קילומטרים הוא זורם בגבולות המדינה ומשפיע כמעט על כל תחומי החיים, חקלאות, דיג, תחבורה, מסחר ותיירות.
עבור תושבי הכפרים שעל גדותיו, המקונג הוא מקור למזון, למים ולהכנסה. עבור המטיילים, זהו מקום לשיט, לצפייה בשקיעות ולמפגש עם החיים המקומיים. ערים רבות, ובהן לואנג פראבנג, ויינטיאן ופאקסה, התפתחו סביב הנהר והוא ממשיך להיות הלב הפועם של המדינה.
טקס Baci הוא אחד המנהגים היפים והמרגשים בתרבות הלאוטית. על פי האמונה המקומית, בגופו של כל אדם שוכנות 32 רוחות האחראיות לבריאות, לאושר ולהצלחה. כאשר אדם עובר שינוי משמעותי חתונה, לידה, יציאה למסע, חזרה הביתה או החלמה ממחלה , מזמינים בני המשפחה והחברים את הרוחות לשוב ולהעניק לו כוח וברכה.
במהלך הטקס יושבים המשתתפים סביב סידור פרחים ועלי בננה, מתפללים לברכה וקושרים חוטי כותנה לבנים סביב פרקי הידיים של האדם שעבורו נערך הטקס. נהוג להשאיר את החוטים על היד לפחות שלושה ימים כסמל למזל טוב, בריאות והגנה.
עד לפני שנים לא רבות היה תאו המים אחד הנכסים החשובים ביותר של כל משפחה כפרית. הוא חרש את שדות האורז, סייע בהובלת משאות ושימש כוח העבודה המרכזי בחקלאות.
גם כיום, למרות כניסתם של טרקטורים וכלים חקלאיים מודרניים, ניתן לראות תאו מים רבים משוטטים בשדות, טובלים בבריכות בוץ בימי הקיץ החמים או רועים לצד הכפרים. עבור רבים מתושבי לאוס, התאו מסמל עבודה קשה, יציבות וחיבור עמוק לאדמה ולמסורת.
לאורך נהר המקונג, במיוחד בלואנג פראבנג ובויינטיאן, אפשר ליהנות משקיעות מרהיבות. קרני השמש משתקפות במים הרחבים, סירות הדייגים חולפות באיטיות והחיים על גדות הנהר נמשכים בקצב רגוע. עבור מקומיים ומטיילים כאחד, זהו רגע יומי של שלווה והתבוננות.
השילוב בין עשרות מקדשים בודהיסטיים, בתי עץ מסורתיים, מבנים קולוניאליים מהתקופה הצרפתית, נהרות המקונג והנאם קאן והאווירה השקטה, הפך את לואנג פראבנג לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ולאחת הערים האהובות ביותר על מטיילים בדרום-מזרח אסיה.
בעוד שמדינות שכנות עברו תהליכי פיתוח מואצים, לאוס שמרה במידה רבה על אופייה המסורתי. בכפרים רבים עדיין אפשר לראות חקלאים עובדים בשדות האורז, נזירים צעירים צועדים למקדש עם שחר, ילדים משחקים ברחובות וסירות עץ קטנות המשייטות על המקונג. התחושה היא של מקום שבו המסורת והטבע עדיין קובעים את קצב החיים.