אודות לאוס – רקע כללי
הגאוגרפיה של לאוסלאוס שוכנת בדרום מזרח אסיה וגובלת עם מינאמר וסין מצפון, ויאטנם ממזרח, קמבודיה מדרום ותאילנד ממערב. שיטחה 236,000 קמ"ר. אוכלוסיית לאוס מונה 6.5 מיליון אנשים. בירתה של לאוס היא וינטיאן. המשטר קומוניסטי. לאורך המדינה באזור הגבול המערבי עם תאילנד זורם נהר המקונג שהינו עורק תחבורה משמעותי בלאוס לתובלה ולתחבורה וכיום גם לתיירות. אזור המקונג ברובו חקלאי ובו מרוכזת רוב אוכלוסיית לאוס, הגידול העיקרי הוא אורז. רוב אזורי המדינה מכוסית ביערות עבותים. קראו עוד על אתרים וערים בלאוס >>> מטבעהמטבע בלאוס הוא קיפ (KN) לאוס לאוהבים לאכולבכל ארוחה לאית מככב האורז הדביק "Kao Nio", בדרך כלל מוגש האורז בתוך קופסת נצרים, את האורז טובלים במנות האחרות המאפיינות את המטבח בלאוס כגון מרקים, דגים, אצות, סלטים וכל מנה נוספת שמוגשת לשולחן. במטבח הלאי בדומה למטבחים באזור דרום מזרח אסיה תמצאו נודלס בשלל טעמים ותוספות. בערים הגדולות תוכלו למצוא סנדביצים מבגטים צרפתיים נפלאים, שריד לשלטון הצרפתי באזור. ויזהישראלים זקוקים לוויזה כדי לעשות טיול ללאוס. בנמל התעופה הבינלאומי וואטאי בויינטיאן, ובגשר הידידות הבינלאומי במעבר הגבול נונג קאי בין לאוס לתאילנד, ניתן לקבל ויזה התקפה ל-15 יום. כמו כן אפשר להנפיק ויזה בשגרירויות ובקונסוליות של לאוס. קראו עוד >>> |    |
הגעה ללאוס
מרבית הישראלים מגיעים ללאוס בדרך כלל בטיסה דרך בנגקוק.
לנוסעים באל על מומלץ לרכוש בעת הזמנת הכרטיס את טיסת המשך על אותו כרטיס ללאוס (או להנוי אם משלבים את ויטנאם) וכן את קטע הטיסה חזרה לבנגקוק - הגעה בשעות אחרי הצהריים. הדבר מוזיל את המחיר
מתי להגיע?
בלאוס שלוש עונות - קרה, חמה וגשומה. העונה הקרה היא בין נובמבר לפברואר והיא המומלצת ביותר לטיול בלאוס, העונה הקרה יבשה בד"כ, מזג האויר נעים בד"כ.
העונה החמה היא בין מרץ למאי ומאופיינת במזג אויר חם מאד למעט באיזור ההרים שם מזג האויר נעים. חלק מנתיבי השייט נסגרים בתקופה החמה עקב מיים רדודים, העונה הגשומה היא בין יוני לאוקטובר, בתקופה הגשומה יורדים גשמי המונסון, לעיתים נסגרים כבישים עקב הצפות.
תרבות ואומנות
התרבות המסורתית בלאוס דומה מאד לתרבות בתאילנד. התושבים באיזורי השפלה בלאוס הינם ממוצא משותף עם שבטים תאיים. ניתן לזהות את הדימיון באומנויות כמו פיסול, מוסיקה, וריקוד.
המוסיקה העממית בלאוס מבוססת על החאן כמעין חליל, המוסיקה העממית מלווה בד"כ ריקוד מסורתי או הצגה עממית. האמנות המסורתית היא דתית בד"כ וכוללת עיצובם של מקדשים, סטופות ודמויות של בודהה בגילוף עץ או באריגה.
