מסלול טיול מומלץ לשפיצברגן 

יום לפני תחילת המסע - הגעה ללונגייביירן 

הגענו ללונגייביירן, העיירה ממנה יוצאת השיט. מדובר במקום המיושב הצפוני ביותר בעולם!

כבר ביציאה משדה התעופה שלטים שמזהירים בנוגע לדובים באיזור, והריגוש התחיל.

מדובר בעיירה קטנה, ובה מספר מלונות מצומצם. 

רוב המבנים בעיירה הם בעצם מכולות שהוסבו למבני מגורים, וכך היה גם המלון שלנו. 

אנחנו בחרנו ללון את הלילה במלון סבאלברד הוטל, מלון מכולות קטן, עם ארוחת בוקר נחמדה, וזה ענה על הצרכים שלנו. 

יום 1- הסתובבות בעיירה, והעלייה לאוניה

מה יש לעשות בעיירה?

מדובר בעיירה קטנה, עם מעט רחובות ראשיים והרבה דרכים צדדיות מקסימות.

בלילה, כשהגענו (כאמור לא הרגיש לילה בכלל כי השמש היתה במרום השמים!), הלכנו לאכול באחד מהפאבים המקומיים ברחוב של המלון. האווירה בפאבים ממש מגניבה - אנשים יושבים ב- 00:00 בלילה ושותים בירה בשמש בחוץ. ממש נהננו מזה.

למחרת בבוקר, בחרנו לשכור אופניים במחיר מצחיק של יורואים בודדים ליום, ממרכז המידע למבקרים שנמצא ממש בסמוך למלון שלנו, וזו הייתה החלטה טובה שאיפשרה לנו לטייל ברחבי העיירה ולגלות את המקום. בדרך כשרכבנו עצרנו לצלם ולצפות בציפורים מקננות, איילי צפון מסתובבים, וכמו כן עברנו בכנסיה על ראש ההר, וליד בית הקברות העתיק של העיירה.

עובדה מעניינת - בעיירה קיים חוק כי אסור למות ולהיקבר בה! זאת משום שהאדמה קפואה והגופות לא יכולות להרקיב.

בערך בשעה 16:00 עלינו על הספינה ביחד עם שאר חברי הקבוצה.

כל אחד התמקם בחדר שלו, ולאחר מכן עברנו תדריכי בטיחות הקשורים לספינה, והסברים כלליים. ערכנו סיור בספינה, הכרנו את הצוות המדהים שילווה אותנו במהלך 8 הימים הקרובים, עשינו הרמת כוסית של כולם ביחד עם הצוות, אכלנו ארוחת ערב מצויינת (לספינה יש שף פרטי מדהים), ואז הרמנו עוגן ויצאנו לדרך!

יום 2 - סמירנבורג

סמירנבורג היא המושבה הראשונה שהוקמה בשפיצברגן ע"י החלוצים ההולנדיים.

מדובר במקום היסטורי מבחינת התעשיה באזור, בו ייצרו שמן רב מלוויתנים.

במקום כיום יש שרידים של האביזרים ששימשו לייצור, אך גולת הכותרת של המקום היא מושבה גדולה של ניבתנים!

להיות כ"כ קרוב ליצורים הענקיים האלה זו חוויה מטורפת. 

יום 3 - קרח הים, דובה ראשונה וניבתנים

יום 4 - צוק ציפורים

התחלנו את היום בצוק הציפורים. מרחוק, כשהתקרבנו עם סירת הגומי הקטנה, נשמעו צווחות הציפורים היטב, אך עוד לא ראינו דבר מלבד צוקים מרשימים מוקפים בקרחונים. כשהתקרבנו, גילינו כמויות אינסופיות של ציפורים, חלקן מקננות על הצוקים, חלקן במעוף בשמים, הלוך וחזור בסיבובים, וחלקן שוחות בים. המחזה היה פשוט מטורף והחושים מוצפים במראות וקולות. הרגשנו שהגענו לעולם אחר, טריטוריה של ציפורים, ואנחנו כמבקרים כ"כ קטנים ושוליים במחזה. 

המצלמה פשוט לא מסוגלת לקלוט את הכמויות של הציפורים שכן השמים מלאים בנקודות קטנטנות ושחורות. בילינו עם הציפורים כשעתיים ופשוט לא רצינו לחזור לאוניה. לפני שחזרנו, כבונוס ממש נחמד, ראינו גם גורי שועלים חמודים על המצוק מנשנשים להנאתם שפע של ציפורים.

שימו לב לכמויות הציפורים שעל המצוק

ארוחת ציפורים

יום 5 - דובי קוטב

היום התחיל בכך שהוזעקנו לרדת לסירות הקטנות, שכן נצפתה גורה קטנה על אחד האיים שלידינו. הגורה הייתה קרובה לקו המים, כך שיכולנו להתקרב אליה מאוד, ואילו היא הביעה בנו סקרנות ולא חששה מהמפגש.

הגורה הזו, גורה בת 8 חודשים בלבד, נמצאת לבדה בעולם. לא ברור מה עלה בגורל אימה, האם נטשה אותה, או שמתה. בד"כ, אמא דובה נמצאת עם הגורים שלה עד שהם כבני 3 שנים. במהלך 3 השנים האלו, היא מלמדת אותם מיומנויות ציד וההסתגלות לתנאי המחייה המשתנים. הגורה הזאת לעומת זאת, חסרת ישע, נמצאת לבדה, ולא יודעת לצוד.

קרוב מאוד לגורה שלנו, נמצאת גופה של ניבתן. הגורה מעוניינת לאכול מהגופה, והיא גם עומדת לעשות זאת, אך יש רק בעיה אחת שעומדת בדרכה..

למעלה, לא רחוק מהגופה, נמצא דוב זכר ענק ומדושן שנח לו, ומשקיף על גופת הניבתן (הוא הכריז עליה בעלות כמובן).

הדוב הזכר אינו בשום אופן אביה של הגורה (לאחר הזדווגות של דובי קוטב הזכר הולך לדרכו והגורים נולדים למשפחה חד הורית, הם לא חיים בתצורה של משפחה. ויתרה מכך- אותה גורה מהווה בעיניו איום על המזון שלו, והוא לא יהסס לחסל אותה בהזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכו.

למעשה, ממש קרוב לגופת הניבתן, מוטלת גופתו של גור דובים (חסכתי מכם את התמונה), אחיה של הדובה הקטנה. ההסבר הניתן לנו ע"י המדריכים הוא שאותו הזכר הרג את הגור שניסה לאכול מהמזון שלו. יתכן שהאמא ברחה או הומתה באותו האופן. הגורה הקטנה, שראתה מה עלה בגורל אחיה, נמצאת בנתיים בצד, רעבה ורזה, מהססת אם לגשת, ודרוכה ביותר.

בשלב כלשהו, כאשר אנחנו מרותקים למחזה, הזכר התחיל לנמנם. הגורה שלנו לא התאפקה, והחליטה לגשת לאכול. היא אמנם הסתכלה אחורה ללא הרף לראות שהוא עדין ישן, והיתה מהוססת מאוד, אבל לבסוף הגיעה והחלה לאכול.

פעם אחר פעם, הגיעה, אכלה מעט, ואז הביטה לאחור בחרדה, והחליטה לעזוב את המקום ולהתרחק. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים כאשר בכל פעם הגיעה אכלה מעט ואז ברחה מהמקום.

בינתיים אנחנו בשיא המתח, מרותקים למחזה, זה הרגיש ממש כמו טלנובלה של בע"ח בלייב. 

בשלב מסויים הזכר הענק התעורר משנתו, והגורה החמודה ברחה מהמקום.

בשלב זה החלטנו לחזור לספינה לנוח ולראות מה יתרחש בהמשך. 

לאחר זמן מה, העירו אותנו במהירות ובהתרגשות. אחד המטיילים בסירה דג להנאתו מהסיפון, בזמן שהשאר ישנו, ולפתע, הוא ראה דובה וגור שוחים להם באוקיינוס הארקטי, ומתקרבים לכיוון האי לצידו עגנו. התעוררנו והתלבשנו, מתרגשים מהמחשבה כי יתכן שמדובר באמא של הגורה הנטושה, שחזרה לקחת אותה. בנתיים האמא והגור הגיעו אל החוף והחלו ללכת לכיוון הגופה של הניבתן. 

הזכר הענק, תקף את האמא והגור שהגיעו, ופצע את האם, שכן הם איימו על המזון שלו. כתוצאה מכך האמא והגור החלו לברוח במנוסה ולרוץ במהירות על גבי האי, כאשר הזכר אחריהם. נראה היה שהגורה הקטנה ממקודם ניסתה ללכת אחר האם והגור, ממש היה נראה כאילו היא רוצה שהאם תאמץ אותה. באופן נואש הלכה אחריהם.

כשהחלו לרוץ ולהתרחק לחלוטין, ונותרו רק כנקודה זעירה בקו האופק, התאיישה ונותרה במקומה.

המדריכים אמרו שהסיכויים של הגורה הזו לשרוד לבדה הם אפסיים.

הגורה המתוקה הזו נשארה לבדה בעולם. נקודה של אור - השיט שהגיע לשם שבועיים אחרינו מצא שם את אותה גורה, בריאה ושלמה, שורדת באומץ ובגבורה מול איתני הטבע ומול דובים גדולים המאיימים על חייה. מחזיקים לה אצבעות! ❤️

יום 6 - מפגש קרוב במיוחד עם דובת קוטב בוגרת

ביום למחרת, קיבלנו קריאה על דובת קוטב באי אחר, ששהתה תחילה במרום הסלעים. התקרבנו למקום עם הסירות בזהירות, וחיכינו לראות את תגובתה כלפינו.

תחילה הביטה בנו בסקרנות מהולה בחשדנות.

לאחר מכן, הסקרנות גברה, והיא החלה לרדת ולהתקדם לכיווננו. לא האמנו כמה קרוב היא מגיעה!

ואז התרחש רגע מדהים, אנחנו בסירת גומי קטנטנה בתוך המים, והדובה הזו נכנסה לאט לאט למים והחלה לשחות ממש לידינו! הייתה התרגשות מהולה בחשש, שכן היה עלינו להיות דרוכים על מנת להשגיח שהיא לא מתקרבת יותר מדי, בכל זאת מדובר בחיה טורפת.

לאחר שבילינו איתה המון זמן, באמת פשוט רגעים קסומים ובלתי נשכחים, החלטנו שהגיע הזמן להניח לה לנפשה, שכן היא התחילה להביע סימנים של חוסר נוחות (או בקיצור- נמאס לה מאיתנו) אז חזרנו לסירה.

יום 7 - קרחון איסבוקטה

היום הזה הוקדש לקרחונים. ירדנו עם סירת הגומי והתחלנו לשוט בים אינסופי שצפים בו חתיכות קרח קטנות, ומכל עבר קרחונים מרשימים, ערפל ואווירה מסתורית.

בשלב מסוים ראינו מרחוק פתח של מערת קרח, כשגושי קרח זעירים נמסים ונוחתים ממנה אל הים. בהתחלה זה היה כמה גושים פה ושם.

ואז לפתע, המערה החלה לקרוס וכמויות אדירות של קרח צנחו ברעש עצום לאוקיינוס. זה היה פשוט מטורף. היה עצוב להבין כי התופעה מהווה עדות להתחממות הגלובלית והעלמות הקרחונים, אז הרגשות היו מעורבים בין התרגשות ופליאה מהעוצמה של התופעה לבין ההבנה כי הקרחונים הולכים ונעלמים.

המשכנו לשוט ומדי פעם עוד ועוד קריסות של קרח התרחשו. בוידאו זה פשוט מטורף. כללתי כאן כמה תמונות ברצף שמתעדות תהליך של קריסה, אם תריצו בינהן מספיק מהר זה ממש ירגיש בתנועה:

לאחר מכן החלטנו בספונטניות לרדת לאחד החופים כי ראינו מרחוק שיש עליהם "יהלומים"- הביטוי בו משתמשים לתאר חתיכות קרח שקופות ויפיפיות על החוף. 

לאחר זמן רב של שיטוטים וצילומים במקום הזה, שהרגיש פשוט כמו פלנטה אחרת, חזרנו לסירה.

יום 8 - הורנסונד וקאפ מילאר

ביום הזה המטרה המרכזית היתה לחפש שועלים וגורי שועלים חמודים. לצערינו המזל לא אירע לנו ולא הצלחנו למצוא אותם. בתמונה: צילום של גור שועל מטיול אחר לשם שהיה לפנינו. למרות זאת, נהננו מאוד מהמקום ומהנופים, הרבה ירוק, משהו שלא ראינו עד עכשיו, וגם זכינו לראות המון איילי צפון וציפורים!

יום 9 - צוק שועלים וחזרה ללונגיירביירן

בדרך חזרה ללונגיירביירן עשינו ניסיון נוסף לראות שועלים במערת שועלים אחרת, אך גם הפעם הם חמקו מאיתנו. אז נהננו מהשמש החמימה ומהנוף. 

לעומת זאת, קבוצה שהגיעה לאותו המקום יום אחרינו ראתה המון שועלים וגורים מתוקים. בטיולים כאלה זה המון עניין של מזל, הטבע לא מחכה לאף אחד, וצריך תזמון וסבלנות על מנת לזכות במפגש עם בעלי החיים. למרות שלא הצלחנו לראות שועלים, שמחנו על המגוון העצום של בעלי החיים (ובראשם דוב הקוטב!) שכן הצלחנו לפגוש מקרוב בטיול, והינו מלאי הודיה על כך 💕

המסע הקסום שלנו הגיע לסופו, ולאחר ההגעה ללונגיירביירן בילינו עוד זמן ביחד על הסיפון, חווינו ארוחת קפטן מפוארת על הסיפון, טבילה במים הקפואים של האוקיינוס הארקטי (לאמיצים בלבד), ג'קוזי והשתזפות וקוקטיילים על הסיפון לסיום. קשה לתאר את הלך הרוח הקסום שהיה בטיול הזה. 

ניתוק מהיום יום, התמסרות לטבע פראי, לים, לשקט, לבעלי החיים ולנופים, והזדמנות להכיר ולהתחבר לעומק עם חברים חדשים למסע. קלישאתי ככל שיהיה, אסכם בכך שמדובר בחוויה לכל החיים, כזו שלא אשכח לעולם.